פעילות העמותה
כושר קרבי - elooz fit
המשך דרכו של דויד בעולם הכושר הקרבי - נחישות, מצוינות, חברות והיכולת לא לעצור כשקשה.
הדרך של דויד בעולם הכושר התחילה כבר בכיתה ח', כשהצטרף לאימוני הכושר הקרבי. כבר מההתחלה היה ברור שיש בו משהו אחר.
אחד האימונים הראשונים שלו היה גם האימון האישי הראשון שאילאי, מייסד אילוז פיט ומי שליווה את דויד לאורך השנים, העביר אי פעם. בתחילת האימון אילאי שאל את דויד אם הוא יודע לעשות מתח וכמה חזרות הוא מסוגל לבצע. דויד לא ידע לענות, וכשאילאי ניגש להביא לו גומיית עזר, הוא עצר אותו ואמר שהוא רוצה קודם לנסות לבד. דויד, אז רק בכיתה ח', עלה על המתח וביצע 17 חזרות.
זה היה הרגע הראשון בדרך ארוכה ומשותפת.
באימונים דויד תמיד היה מהבולטים והמובילים. הוא הגיע כדי לעבוד, הגיע לקצה ודחף גם את האנשים שסביבו להגיע לשם יחד איתו. לצד הרצינות והשאפתנות, הוא אהב את החיים והביא איתו אנרגיה טובה לכל מקום. הוא לא היה צריך לדבר הרבה או לבקש מאנשים ללכת אחריו. הם פשוט עשו זאת. דויד היה מנהיג שקט.
במהלך השנים נערכו באימונים תחרויות שנועדו ללמד את החניכים להתמודד עם לחץ, הצבת מטרות, הצלחה וגם כישלון. דויד כמעט תמיד סיים ראשון. אפילו כשאילאי ניסה להקשות עליו במיוחד, כדי שיחווה גם הפסד וילמד להתמודד איתו, דויד איכשהו המשיך לנצח.
אבל יותר מהיכולת הפיזית שלו, מה שבלט בדויד היה האופי.
בסיום אחד האימונים, במסגרת שיחה על ערכים, אילאי שאל את החניכים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים. דויד ענה: "אני לא יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, אבל אני יודע שמה שאעשה, אעשה הכי טוב שאני יכול ואהיה בו הכי טוב."
כבר בגיל צעיר, המשפט הזה ביטא בצורה מדויקת את הדרך שבה דויד בחר לחיות.
בכיתה י"ב היה דויד המתאמן הראשון של אילאי שיצא ליום סיירות. הוא קיבל גיבוש מטכ"ל, אך נופה ביום השלישי. כשאילאי התקשר אליו, מוכן לשיחת עידוד על כישלונות שהם חלק מהדרך, דויד כבר היה במקום אחר. מבחינתו, מה שהיה מאחוריו כבר נגמר והוא הסתכל קדימה אל המטרה הבאה.
לאחר סיום הלימודים המשיך דויד למכינת מלח הארץ, וגם שם בלט והוביל. במהלך המכינה יצא לגיבוש עוקץ. מיד לאחר הגיבוש, כשאילאי שאל אותו איך היה, דויד ענה בפשטות: "אילוז, שמע, נהניתי רצח, היה כיף מאוד". אחרי ימים של מאמץ, קושי והתמודדות, דויד בחר לדבר דווקא על כמה נהנה. זה היה דויד - תמיד למצוא את הטוב, גם בתוך הקושי, ולהסתכל קדימה. הוא עבר את הגיבוש בהצלחה ובהמשך התגייס כלוחם ליחידת עוקץ.
בין סיום המכינה לגיוס, בקיץ 2022, חזר דויד למקום שבו התחילה הדרך, והפעם כמאמן.
בעבודתו עם דיירי מגדלי הים התיכון בנורדיה התגלה צד נוסף בו. לצד הכוח, הנחישות והתחרותיות, הייתה בו רגישות יוצאת דופן. הוא אימן בסבלנות, הקשיב, הכיר את האדם שמולו וידע להתאים לכל אחד את מה שנכון עבורו. הוא יצר עם הדיירים קשרים עמוקים, והחותם שהשאיר בהם נשאר עד היום.
נפילתו של דויד הותירה חלל עצום במשפחת אילוז פיט ובקהילת הכושר הקרבי. מתוך הכאב נולדה גם מחויבות להמשיך את הדרך שלו ולהעביר את הערכים שעל פיהם חי לדורות הבאים.
לזכרו הוקמה במתחם פינת הנצחה המשמשת כיום את מתאמני הכושר הקרבי. היא כוללת את המתקנים שדויד כל כך אהב - מתח, משקולות ומרחב שמזמין את המתאמנים לאתגר את עצמם, להגיע לקצה ולגלות שהם מסוגלים להמשיך גם משם.
בכל שנה, ביום הולדתו, מתקיימת תחרות "דויד 100" - אימון שנבנה במיוחד לזכרו. בני הנוער ומתאמני הכושר הקרבי מגיעים להתחרות, למדוד את עצמם, לשבור שיאים ולראות כמה התקדמו. עבורם זו הרבה יותר מתחרות. זהו יום שבו מדברים על דויד ומתרגמים את הערכים שלו לעשייה: נחישות, מצוינות, חברות, התמדה והיכולת לא לעצור כשקשה.
בסיום כל מחזור, לקראת גיוסם של החניכים, מתקיים גם מסע של 22 קילומטרים לזכרו. משנה לשנה המסע גדל ומצרף אליו עוד מתאמנים, בוגרים, משפחות ואנשים מהקהילה, ומדהים לראות שגם בנפילתו - בזכות דויד כולם מתאחדים יחד.
"אם לא אני, אז מי" ו"אל תהיה חכם, תהיה נעול" היו משפטים שהפכו מזוהים עם דויד ועם הדרך שבה חי. אבל אולי המשפט שמתאר אותו יותר מכל הוא: GO BIG OR GO HOME.
כך הוא התאמן, כך הוא התחרה, כך הוא ניגש לגיבושים וכך הוא חי גם כלוחם - ללכת עד הסוף, לתת את כל מה שיש ולא לעשות דברים בחצי כוח.
אולי דווקא שם נמצאת המורשת שדויד השאיר אחריו.
גם כשהוא איננו כאן, הוא ממשיך לחבר בין אנשים. ילדים שלא זכו להתאמן לצדו לומדים את הערכים שלו. מתאמנים מגיעים לקצה בזכות הסיפור שלו. קהילה שלמה ממשיכה להתכנס סביבו.
הדרך שהתחילה בילד בכיתה ח' שעלה על מתח, סירב לקבל עזרה ועשה 17 חזרות, ממשיכה היום בכל מתאמן שלומד מדויד לשאוף גבוה, להסתכל קדימה, לתת את כל מה שיש לו ולא לעצור באמצע.
כל התמונות
ניתן לגלול ימינה ושמאלה בין התמונות